תיקון ליל אמש
1.
ישנתי בתשלומים.
2. הקיצותי זה לילה שני ברציפות ב- 23:23.
3. עשיתי מה שעשיתי. זה לא כל כך חשוב.
4. חזרתי לישון.
5.
בחלומי באה לילית. ואני נים לא נים, תוהה מה זה קורה כאן. “זה אמיתי!” פוקח את עיני. לא אמיתי. אחר כך אמא סללה כבישים. היא ערבבה את הזפת. הו, אמא ולילית מתחברות להן. אחר כך הקיצותי שוב. זרם של מילים שטף דרכי, ונתקעתי עם “אווה בראון”. אווה בראון? ניחא.
6. לפני השינה אני מברך “המפיל חבלי שנה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין…” אחר כך אני נסקל נשרף נהרג ונחנק. האות א’ סוקלת אותי כאילו נסקלתי בבית דין האות ד’ שורפת אותי כאילו נשרפתי בבית דין האות נ’ הורגת אותי בסיף כאילו נהרגתי בבית דין האות י’ חונקת אותי כאילו נחנקתי בבית דין.
7. כל זאת משום שאולי חטאתי עויתי ופשעתי באותיות י’ ה’ ו’ ה’
8. אני מקבל את האפשרות שייתכן שלא אקום בבוקר. ובכל זאת אני נרדם.
9. אם חושבים על זה קצת, הרי שאין אנו יודעים מה יבוא ברגע הבא. אולי מוות. אולי חיים. בכל פעם שאנו הולכים לישון, עם ריטואל מאגי או בלעדיו, אנו מגלים אמונה עצומה בכך שנקום בבוקר. לו היה בא מישהו, או מוטב, לו היתה באה מישהי, ואומרת לכם: “אם תלכו לישון הלילה, קיים סיכוי מסויים שלא תקומו” ההייתם הולכים לישון, או חווים איזה ליל שימורים, על מנת לשמור על חייכם? והרי המישהו הזה, או המישהי הזו, שם תמיד. ואת זה הם לוחשים לנו תמיד. איש יושב בבית קפה. לפתע הוא מת (מאלף סיבות (או מסמרים)). החולצה מוכתמת בקפה. איש טס לחו”ל. איש מת בים. איש, בריא כמו שור, יושב על ספסל. איש מת על הספסל. איש שר שיר לשלום. איש מת. וכו’.
10. המאורעות לוחשים, אומרים, ולפעמים צווחים: “אתה לא יודע מה יוליד הרגע הבא”.
11. ובכל זאת, אנו הולכים לישון.
12. זה הולך ככה: הלחישה נלחשת, באיזשהו שלב אנו שוכבים במיטה, והלחישה מהדהדת, העיניים נעצמות, והלחישה עודה בעינה, ואנו נרדמים.
13. אנו מאמינים בני מאמינים. אני חושב.
14. “בידך אפקיד רוחי, פדית אותי ה’ אל אמת”.
15. יום טוב.
2. הקיצותי זה לילה שני ברציפות ב- 23:23.
3. עשיתי מה שעשיתי. זה לא כל כך חשוב.
4. חזרתי לישון.
5.
בחלומי באה לילית. ואני נים לא נים, תוהה מה זה קורה כאן. “זה אמיתי!” פוקח את עיני. לא אמיתי. אחר כך אמא סללה כבישים. היא ערבבה את הזפת. הו, אמא ולילית מתחברות להן. אחר כך הקיצותי שוב. זרם של מילים שטף דרכי, ונתקעתי עם “אווה בראון”. אווה בראון? ניחא.
6. לפני השינה אני מברך “המפיל חבלי שנה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין…” אחר כך אני נסקל נשרף נהרג ונחנק. האות א’ סוקלת אותי כאילו נסקלתי בבית דין האות ד’ שורפת אותי כאילו נשרפתי בבית דין האות נ’ הורגת אותי בסיף כאילו נהרגתי בבית דין האות י’ חונקת אותי כאילו נחנקתי בבית דין.
7. כל זאת משום שאולי חטאתי עויתי ופשעתי באותיות י’ ה’ ו’ ה’
8. אני מקבל את האפשרות שייתכן שלא אקום בבוקר. ובכל זאת אני נרדם.
9. אם חושבים על זה קצת, הרי שאין אנו יודעים מה יבוא ברגע הבא. אולי מוות. אולי חיים. בכל פעם שאנו הולכים לישון, עם ריטואל מאגי או בלעדיו, אנו מגלים אמונה עצומה בכך שנקום בבוקר. לו היה בא מישהו, או מוטב, לו היתה באה מישהי, ואומרת לכם: “אם תלכו לישון הלילה, קיים סיכוי מסויים שלא תקומו” ההייתם הולכים לישון, או חווים איזה ליל שימורים, על מנת לשמור על חייכם? והרי המישהו הזה, או המישהי הזו, שם תמיד. ואת זה הם לוחשים לנו תמיד. איש יושב בבית קפה. לפתע הוא מת (מאלף סיבות (או מסמרים)). החולצה מוכתמת בקפה. איש טס לחו”ל. איש מת בים. איש, בריא כמו שור, יושב על ספסל. איש מת על הספסל. איש שר שיר לשלום. איש מת. וכו’.
10. המאורעות לוחשים, אומרים, ולפעמים צווחים: “אתה לא יודע מה יוליד הרגע הבא”.
11. ובכל זאת, אנו הולכים לישון.
12. זה הולך ככה: הלחישה נלחשת, באיזשהו שלב אנו שוכבים במיטה, והלחישה מהדהדת, העיניים נעצמות, והלחישה עודה בעינה, ואנו נרדמים.
13. אנו מאמינים בני מאמינים. אני חושב.
14. “בידך אפקיד רוחי, פדית אותי ה’ אל אמת”.
15. יום טוב.
קישור קבוע
תגובות (2)