רק חזק ואמץ מאד

1.
אם תבוא אליו כשאינך מוכן, עשוי הַמִּדבר להיות מקום מותך.
מנסיונם של אחרים אני מדבר.
2.
אם תבוא אליה כשאינך מוכן - תגרם לך מבוכה מסויימת ולה תגרם איזו אכזבה.
היא תסיח דעתך בדיבורים, ואחר תבקש אותך ללכת.
מניסיון אני מְדבר.
3.
יש וחולשת דעתו של אדם, ועולים במחשבתו כל מיני
המהומים וטמטומים ושטותים וטעותים.
אלה באים מן הבעל דבר המסית ומדיח בכל העיתים.
לעיתים, בנפול דעתו, יתפתה אלי חטא.
אבל על אדם לדעת זאת בגשתו אל החטא:
לפני עבירת עבירה יעלה על לבך הרהור תשובה.
תמיד.
הרהור אחד, רק אחד.
אם תתפוס בו, תנצל מן החטא.
ואם לא, תקח אותו אתך אל החטא, ותחטא, ובמחשבתך יעלה הרהור התשובה תוך-שאתה-חוטא, ותחטא פעם נוספת, חטא של מחשבה.
אבל אל נא תפול רוחך.
אחר כך, גם כן תמיד, אפשר לשוב ולתקן.
רק שהתקון יהיה קשה יותר הפעם ולא בכדי:
אתה, שחטאת, מסוגל ליותר הפעם הזאת. לא יבקשו ממך את שביקשו ממך קודם.
יבקשו ממך יותר. עליך לדעת זאת ולהיות מוכן לכך.
4.
מי אני בכלל לכתוב את הדברים הללו?
הרי מתה השבת בחיקי, ואני הרגתיה בעצמי.
5.
ובכל זאת, אל יקל בעיניך.
מפי חוטא יצא הדבר.
6.
“והזר הקרב יומת”.
אני חייב להבין שעל מנת להתקרב (אל אישה, אל עצמי, אל הרוח הכללית, אל רבי נחמן, אל משה, אל אלוהים) עלי לחדול להזיר עצמי. משלא אהיה זר עוד, אורשה להתקרב (אל אישה, אל עצמי, אל הרוח הכללית, אל רבי נחמן, אל משה, אל אלוהים).
עלי להסיר את הנזר ולהגלות בתפארתי.
אז אבוא אל הקודש (אישה, עצמי, רוח כללית, רבי נחמן, משה, אלוהים) כשאני מוכר, בן המקום, אחד מן העם, אהוב לשם יתברך
ואיני זר לעצמי עוד.

ברור הוא הדבר: הזר הקרב מת, ונולד המוכר הקרב. והנה זהו אתה.

7.
לא נוח לי בגוף, אמרתי לעצמי אמש, אחרי כניסת השבת.
אצא אפוא מן הגוף, עניתי לי
ושכבתי במיטה, ונשמתי אט אט, ודימיתי אותיות הננשמות לתוכי,
ונעשה לי נח בגוף, ונגעתי בי,
וחשבתי עליה.
ועצרתי, למען לא יצאו לבטלה.
ונרדמתי.
וחלמתי.
ומתי.
סוף סוף מתי.

8.

שבוע טוב.

מלכות שביסוד, (מ”ב ימים לעמר),

(מתן תורה הולך ובא. לא להתקרב אל ההר.)