רק חזק ואמץ מאד

1.
שבת טובה היתה.
2.
לאהרון, כשהיה חי, היה מַטֶּה.
מטהו של אהרון שימש אותו, כשם שמטה משמש אדם. בעיקר להשען.
כשאהיה זקן, אם אהיה, אעשה לי מטה, ועליו אשעין את גופי בעת הליכתי.
מעץ לבן יהיה המטה שלי, או חום, או שחור. בראשו יהיה פיתוח מסוים, יהודי מאד. אולי ידמה לתפלה של ראש.
המטה של אהרון הפך לתנין בחצר המלך פרעה. מטה אהרון הצמיח ציץ. במטה אהרון הכה משה את מצרים, במכות הראשונות.
3.
גם למשה יש מטה. איתו הוא קרע את הים, ואיתו הוא הכה בסלע.
הנה:
“ואתה הרם את-מטך ונטה את-ידך על-הים ובקעהו” (שמות, י”ד, 16).
“ויט משה את ידו על הים…” (שם, שם, 21).
” ויאמר ה’ אל משה נטה את-ידך על-הים…ויט משה את-ידו על-הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו…” (שם, שם, 26-27).
וגם:
“וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם” (במדבר, כ’, 11)
לפני כן מוזכר המטה פעמים.
עוד: משה מכה את מצרים גם במטהו שלו. הוא נוטה ידו על השמים (ברד), ועל ארץ מצרים (ארבה) ושוב על השמים (חשך).
הוא עולה עם המטה על הגבעה, ומתבונן במלחמת ישראל בעמלק.
הוא אומר : “מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלוהים בידי”.
משה מזכיר לנו כאן סוד גדול מאד: המטה שבידי הוא מטה האלוהים. (זוהי תזכורת, ביטוי זה מופיע קודם לכן (בפרק ד’), כאשר משה עוזב את מדין וחוזר למצרים, להוציא את העם). ואף על פי כן, לפעמים משייך את המטה לעצמו, ולפעמים - לאלוהים.
4.
מטה לשון נטיה. שורש נ.ט.ה. גם המלה מִטָּה נגזרת משורש זה. בסוף היום נוטה אדם את עצמו אל מיטתו, ואם זכה, ימצא את אשת חיקו נטויה על ידו. אִתָּה יקים משפחה.
משמעות נוספת למלה מטה היא שבט (קבוצה, קהילת בני אדם שלהם מכנים משותפים, קשרים משפחתיים או רעיוניים, ועוד) . משמעות נוספת למלה שבט היא מטה (מקל, מוט, קנה). הן מחליפות משמעויות ביניהן, שתי המלים שבט ומטה.
שנים עשר מטות לשנים עשר נשיאי ישראל. לכל שבט בעם הזה נטייתו שלו.
מיוחד מהם מטה אהרון, שיש בו מן השטני, התנין, ומן המלאכי, הפרח הפורח עליו. זו הדת. יכולה ללכת לכאן או לכאן, על פי נטיית הלב של הכהן, ואולי עלי לכתוב, על פי כוחו של הכהן לעמוד מול נטיית לבו.
ומעל כולם מטהו של משה, מטה האלוהים. הדת כפופה למדינה, כאשר בראש המדינה עומד מנהיג דתי. הוא לעולם אינו משתמש במטהו כאילו היה המטה בעל כח משל עצמו, אף על פי שמטה האלוהים הוא זה. הוא משתף את היד במעשה. המטה הוא שלוחה של היד, ולא הוא המוביל אותה. גם אם המנהיג טועה, כמו במרה, וגם אם אינו טועה, כמו על הים, המטה משמש את היד, כלומר את האדם שהוא אדון היד. למטה יש קשר למים (חיים), להנהגה (חכמה), למלחמה (מוות).
[זהו דימוי מיני מאוד, וכך צריך לקרוא את הדברים הללו, כדי להבין את הדרישה מאיתנו להנהיג את המטה שלנו, ולא ללכת אחרי פיתוייו, שהרי הוא גם יכול להפוך לנחש, תנין].
5.
זה שמה של פרשת השבוע, ועל כך יש לתת את הדעת.
6.
בתוך הפרשה הזאת מופיעים כמה נושאים: נדרים ואסרים בתוך המשפחה (חיים), עניין שני השבטים וחצי השבט: ראובן, גד, חצי המנשה (חכמה, הנהגה), ומלחמת מדין (”אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא”).
7.
הפטרה:
מה אתה רואה, ירמיהו?
ואמר
מקל שקד אני רואה.
8.
רק על המטה באתי לכתוב.
9.
עייפתי, ומיטתי קוראת לי.
ריקה, אבל אין דבר.
יום אחד תקרא לי
מיתתי.
אני מתפלל שחיי לא יהיו לשווא.
שמיתתי לא תהא
ריקה.

ואף מלה על התמוטטות.
ועוד מלה אחת:
“נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים
אחר תאסף אל עמך”.